<h1>לקוטי ספר הדין לרבינו יהודה אלברצלוני סימן קכ"ד</h1>
<h2>דף קס:</h2>
ותו כת', כת' אחד מן המחברים הכי גט מקושר כך היו עושין אותו היו כורכין כל השטר מראשו עד סופו כדרך שאדם כורך שטרו והיה עושה ז' רצועות שלקלף והיה קושר בהן את השטר זה בפני עצמה וזה בפני עצמה והרי הוא יכול ליטול אותן הרצועות וליתנם על שטר אחר ויזייף מה שירצה. תדע כי אותן הרצועות מיניה וביה תלויין בחוטין כחוטין התלויין מראש היריעה דאילו היה קוצץ אותן היה נפסל ואין אדם יכול ליתן אותם בשטר אחר. וכל זה למי שסובר שבין קשריו היו העדים חתומין באותן רצועות בענן מיניה וביה. אבל מי שסובר כנגד הכתב אחורי הכת' מבחוץ כיון דליכא למיחש לזיופי אין צריך מיניה וביה והיה ריוח בין רצועה לרצועה כשיעור חתימת עדים והרצועה עצמה היתה רחבה כל כך שהעדים אם היו רוצין היו חותמין עליהן. ובכל רצועה ורצועה היה עושה שני קשרים קשר על גבי קשר כמו שאדם קושר בחוטין קשר על גבי קשר. ועל קשירת הקשר הראשון היו חותמין על קשר הרצועה ואחר כך היו קושרין הקשר השני על אותו קשר הראשון ונמצאת החתימה טמונה ולא היתה נראית. וזהו דקאמ' לקמ' קס"ד בין קשר לקשר ומגואי כמו שפירשנו עכשיו. ויש מי שמפרש הרצועה כפולה וכרוכה ובתוך הכפל היו עדים חתומין. והא ההוא מקושר דאתא לקמיה [דרבי] הוציאו מתוך הרצועות שלא התיר את הרצועות אלא שמטו מתוכן (והציק) [והציץ] בו שלא ראה (בהן) [בו] זמן בתוך השטר ואמר ר' אין זמן בזה ואמר ליה ר' שמעון ברבי שמא בין קשריו הוא מובלע בין קשר לקשר הלך רבי והתיר הקשר הראשון מן הרצועות אי נמי פשט את הרצועה וראה בו את הזמן. ואם איתה שהעדים בין קשר לקשר היו חותמין ומגואי אם כן למה תמה ר' על הזמן בלבד. כך היה לו לומ' אין זמן בזה ואין עדים בזה. ומתרץ מי סברת בין קשר לקשר ומגואי לא תעלה על דעתך שברצועות היו חותמין בין קשר לקשר כמו שאתה סובר אלא על השטר עצמו היו חותמין כלומ' באותו חלק שהיה בשטר בין רצועה לרצועה על אותו חלק היו חותמין וזהו בין קשר לקשר מאבראי שחוץ הרצועה היו חותמים וזהו באותו חלק שבין רצועה לרצועה והתם רואה היה ר' אותם ומשום הכי לא אמ' אין עדים בזה. ומכל מקום העדים לא היו חותמין אלא מבחוץ. ומאחר דבפנים לא היו חותמין אלא מבחוץ ליחוש דילמ' כתי' מאי דבעי בתוך השטר ויוסיף מה שירצה ויהיו העדים חותמין מבחוץ ואין אדם מרגיש זיופו. ומתרץ דכתי' ביה שריר וקיים וכו'. ותו מתר' בגט מקושר חד שריר וקיים כתבינ' תרי שריר וקיים לא כתבינ'. ואם ימצא בו שנים יודע שהוא מזויף. ותו מקשינן ודילמא מחיק ליה לשריר וקיים ומזייף והדר כתי' שריר וקיים. ופרקינ' הא אמ' ר' יוחנן תלוייה מקויימת כשירה מחק פסול אע"פ שמקוים ולא אמרו פסול אלא במקום שריר וקיים וכשיעו' שריר וקיים. פי' שאם הוא פחות משריר וקיים כשר ואם הוא יתר על כן פסול. ואם תשאל יותר למה הוא פסול יש לתרץ כיון שהוא במקום שריר וקיים מחק הוא והוסיף על המחק משאר התיבות כדי שלא יודע הדבר ולא ירגיש בו אדם ומשום הכי יותר משיעור שריר וקיים פסול. ותדע דמה שאנו אומ' חד שריר וקיים כתבי' תרי לא כתבינן לא נאמ' דבר זה אלא במקושר מחמת שיתכן בו זיוף לפי שאין העדים חותמין מתוכו תחת כתיבת השטר אבל במקום שהעדים חותמין למטה מכתיבת השטר כגון הני שטרות דידן אפי' יהיו שם אלף שריר וקיים אין עלינו בכך. וכן כל התרוצין שתרצנו שאם יש בו מחק כשיעור שריר וקיים או יותר משיעור הזה שהוא פסול לא הוי אלא במקושר. והוצרכתי לברר זה הדבר מפני שראיתי עכשיו מי שדנין באלו השטרות שאנו כותבין היום שאם יש בהם שני פעמ' שריר וקיים שהוא פסול ולא ידעו סוד דבר מהו.
ותדע כי כל הקשיות הללו אינן אלא על רב הונא דאמ' בין קשר לקשר (דכיון) [דבין] שהיו מגואי על הקשרים ובין שהיו מאבראי יכול לזייף ולהוסיף מה שירצה דאלו לרב ירמיה בר אבא דאמ' אחורי הכתב כנגד שיטה (אחת) [אחרונה] ובה אינו [יכול] להוסיף מתוכו כלום דאם יוסיף נמצא שלא יהיו העדים כנגד שיטה האחרונה. אבל קושיי אחריני מקשינ' עליה וכמו שתראה השתא. וליחוש דילמ' יוסיף מבפנים שיטה אחת של זיוף ויעשה מה שירצה ויחתום בה עדים נמי מבחוץ כנגד אותה שיטה אחרת שהוסיף ויאמר אני לרבות בעדים הוא דבעיי דאע"ג שנראה כשני כיתי עדים על שני שיטות האחרונות מבחוץ יטעון לרבות בעדים הוא דבעיי. ואם תקשה ותאמ' וכשמסייף [וכשמזייף] ומחתים שם עדים מה אנו חוששין לכך אם כן אין לדבר סוף דבלאו שהיה שטר נמי בידו היה יכול לזייף באילו הזיופים אלא תדע כי הוא עצמו מסייף וכתיב. ואם תאמ' היאך יכול לקיימה תדע שמי שיש בידו שטר שחתומים עליו ד' (דברים) [עדים] או אפי' ק' עדים אין אנו צריכין לקיימו אלא משניים מהן והוא ה(ו)א אית ליה שנים כשרים ויכול לקיימו מהן ועל אותן האחורים שזייף (נאמ') [יאמר] שאינו מוצא מי שיעיד על חתימתן. ואם יאמ' לו למה הוצרכת לאלו העדים כולן יאמ' לנו אנא לרבות עדים בעיי שאם לא תהיה כת זו מצויה ולכך כתבתי כת אחת על השיטה האחרונה וכת אחת על השנייה שלמעלה ממנה. שאם נאמ' לו למה (לו) [לא] חתמו כולן על השיטה האחרונה יאמר לנו לא היתה שיטה אחרונה מחזקת אותן. ומתרצינן מי סברת דאע"ג דאנו אומ' שהעדים חותמין מבחוץ שיהיו העדים חותמין כסדרם ביושר השיטה אינו כמו שאתה סבור אלא העדים ממטה למעלה הן חותמין ברוחב השיטין ומתחילין לחתום מרוחב השיטה האחרונה וכולן חתימתן ברוחב השיטין למעלה. מה יש לך לומ' שמא יוסיף עוד שיטה אחרת מזויפת או שני שיטין ויוסיף עוד מבחוץ עידי זיוף בכת' ידו הרי יתראה הדבר ויהיה נכר זיופו שאלו האחרונים יוצאה חתימתן לחוץ ועודפת על חתימת הראשונים ואם יאמ' לרבות בעדים הוא דעבדי אמרי' למה לא כתבו כולן להיות ביושר אחת למה הראשונים התחילו מן השיטה השנייה והאחרונים התחילו לחתום מן השיטה האחרונה וזייפת נמי אי העדים שעליה [כשרים] צא וקיים את השטר מאותן עדים והוא לא יכול על כך. ופירש ר"ח ז"ל ולרב ירמיה בר אבא דאמ' אחורי הכת' כנגד הכת' מבחוץ ליחוש דילמ' מזייף מאי דבעי. כלומ' מוסיף שיטה אחרת מבפנים ואע"פ שאין עדים אחורי הכתב שלאותה שיטה שכת' עתה יש לו לטעון לא הנחתי זו השיטה אלא לרבות בעדים גם בזו השיטה שאחריה ולא נזדמן לי. ופריק עידי מקושר מלמטה למעלה חתימי. ואמ' בירושלמ' כוותיה פשוט עדיו לרחבו מקושר עדיו לארכו. ולדעתי הכותב זה הפירוש הוא שסומכין עליו והראשון הוא שצריך עיון. דהא איכא למימ' שאם החתים עליו עדים מזוייפין באותה שיטה שהוסיף שיחוש אדם לדבריו דהא הזיוף נראה הוא ועוד שאם יקיימו מן העדים שהן בשיטה השנייה והן הכשרין אמרי' לא תקיים אותו אלא מן העדים שהן בשיטה האחרונה כי אתה זייפת אותה שיטה ואתה זייפת את העדים עליה. ואם תרצה לידע ולהתבונן יפה היאך מלמטה למעלה כך הוא צורתו,
אנו עדים החתומים למטה
אמ' לנו פלו' בן פלו' היו עלי
עדים בקניין מחמת
שנטלתי מפלו' בן פלו' כך
וכך דינרים ממטבע זו
אטובים וכל מילת' דשטרא
נמצא שעל זה העניין אין יכול להוסיף מתוכו כלום דלא איפשר ליה. ומקשינן דילמא מתרמי ליה ריעותא בשיטה וכו' ואם תקשה (והאמ') היאך יכול להקשות זו הקושיא דהא [ד]אמרי' כי הרצועות מיניה וביה הן אלא למי שהיה סבור שהחתימה היתה ברצועות ממש הוצרכנו לומ' כך שלא ישמיט הרצועות מן השטר ויכרוך אותן על שטר אחר מזויף ויבא לפני ב"ד ויתיר הקשרים ויראה העדים חתומים בתוך הקשרים ויגבוהו ב"ד באותו שטר כל מה שבתוכו. אבל למאן דסבירא ליה שהעדים אחורי הכת' כנגד הכת' הן חתומין על זה העניין אין אנו צריכין לומ' שהרצועות מיניה וביה היו שהרי הרצועות אין חתום בהן שום דבר ומשום הכי הקשוהו וליחוש דילמ' גייז לההוא שיטה אחרונה דאית ביה ריעותא למלוה. ופרקינן העד כשיחתום הכי הוא דיחתום יחתום ראובן בן ברוחב שיטה אחרונה דלא יחתום ראובן לבדו ברוחב שיטה אחרונה כמו שהיינו סוברין לומר מעיקרא אלא ראובן בן יחזיק ברוחב שיטה אחרונה ויעקוב ברוחב שיטות שהן למעלה ולא תעלה על דעתך כדמעיקרא שהחתימה תלך ביושרה מלמטה למעלה. וליחוש דילמ' גייז ליה לראובן בן וכו' דלא כתב בו עד. ויעקב לבדו בלא עד אין בו ממש. ודילמ' בשמא דאבוה חתים ולא רצה להטיל שמו שם מחמת גסות. מר זוטרא אמ' למה לך כולי האי בכל הני תירוצי למה אתה נכנס. לעולם אין העדים חתומין אלא אחורי הכתב כנגד הכת' ולעולם ביישרן הן חתומין ביישור שיטה אחרונה ואם תאמ' ליחוש דליכתו' מגואי מאי דבעי ויאמ' לרבות עדים הוא דבעי. כל מקושר שאין עדיו כלין בשיטה אחת פסול ואין להוסיף ואין לגרוע אלא יתראה הזיוף או החתימה. ואם יחתוך שיטה אחת נמצא שישאר השטר בלא חתימה כלל. ואע"ג דפריק רב ירמיה כל דאקשינן עליה מתנית' כרב הונא סלקא דתנן ר' חנינא בן גמליאל [אומר] מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט ואליבא דרב ירמיה דסבר מלמטה למעלה לא איפשר בהכי. ואם תשאל ותאמ' מפני מה לא אמ' פשוט שכתבו עדיו מאחוריו כשר, מפני שיכול לעשותו מקושר מפני שבפשוט עדיו ב' ומקושר עדיו ג' ועוד מקושר שעשאו פשוט עשאו מאוחר ושטר מאוחר כשר. ופשוט שעשאו מקושר מוקדם הוא ופסול שאם כתוב בו שנה שנייה יהו סוברין שתהא ראשונה שכך דין מקושר שבשנה ראשונה כותבין שנייה.
<h2>דף קסא:</h2>
אמ' ר' יצחק בר יוסף אמ' ר' יוחנן כל המחקין כולן צריך שיכתוב קיומיהן וצריך שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה מאי טעמ' לפי שאין למדין משיטה אחרונה פי' כל מחק שבשטר צריך להחזירו ולקיימו (בוסיף) [בסוף] ולכתוב עליו שריר וקיים ואחר כך צריך שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה. כלומר ממה שהזכיר למעלה שאינו צריך לו כלל יכתוב שיטה אחת ומחצה או שני שיטין לאחר שיכתוב המחקין ויקיימם בשריר וקיים. ומאי טעמ' אנו אומרי' [שימלא] זו שיטה ומחצה או שני שיטין מדברים שאין צריכין לפי שאין למדין משיטה אחרונה שאם היו המחקין בשיטה אחרונה [פסול] לפי ששנינו הרחיק את העדים מן הכת' שני שיטין פסול הא פחות מכאן כשר. וכיון שיכולין העדים להרחי' חתימתן מן הכת' שיטה ומחצה יש לומר כי רוב העדים היו מתרחקין שיטה ומחצה כדי שיזדמן להן לכתוב חתימתן בריוח יש לומ' שחתמו זה שלא בפני זה ושביק [רוחא] חד לחבירו לכבדו ובא גם חבירו וחתם ונמצאו מרוחקין שיטה ומחצה ופעמים כשיהיה השטר כך יבא בעל השטר וימחוק שאם כתוב בו פלו' לוה מפלו' זה כ' ימחוק הכ' ויכתוב מאתים או אלף ומקיים ליה לההוא מחק בריוח שבשיטה אחרונה שיש שם אויר ונמצא השטר פסול, ולכך אין למדין משיטה אחרונה ומשום הכי תקינו להחזיר מעניינו שלשטר בשיטה אחרונה לאחר קיום המחקין וכתיבת שריר וקיים. ולאו דווקא מעניינו שלשטר אלא כל דבר שאינו צריך יכתו' באותה שיטה. ויש נמי מי שרוצה לדקדק שלא נאמ' זה אלא בשטר שיש בו מחקין כדי שלא יהיו קיומין של מחקין בשיטה אחרונה. אבל בשטר שאין בו מחקין אין אנו חוששין לכך ולמידין משיטה אחרונה. ויש נמי מי שאומ' דלאו דווקא הוא אלא בכל שטר אנו אומרי' כך מפני שיש לומ' גזירה שטר שאין בו מחקין אטו שטר שיש בו מחקין. ועוד שאפי' בשטר שאין בו מחקין צריך לחזור בו מעניינו שלשטר משום גזירת שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת או הוא ועדיו בשיטה ומחצה. ואע"ג דלא חזינן האידנא לרובא דסופרי דדוקני דחיישי להא מילת' לחזרת ענינו שלשטר בשיטה אחרונה אלא בשטר שיש בו מחק מכל מקום יש להחמיר ולגדור בדבר מפני שנשתבשו בדבר זה רוב המקומות ולא ידעו פי' הלכה זו ומקיימין הנמחקין בשיטה אחרונה וכותבין שריר וקיים. וטעותא רבתי היא והיה מן הדין לפסול אותן השטרות מפני המחקין מפני חשש שכתבנו למעלה לולי שאנו יודעין כי לא מחכמה עשו באותן המקומות ולכך אין לפסול אותן השטרות. ומפני שנכנס זה השיבוש ברוב המקומות הרווחנו בפי' דבר זה וגם שנינו ושלשנו בדבר זה וכתבנו הנה עדיין כמה דברים לכמה מן המחברין לפרש דבר יפה ולהסיר הספק והשיבוש. ונהגו האידנא ספרי דוקני הכי לכתו' בשטרות שיש בהן מחקין לאחר שכותבין בסוף השטר ומה שהיה בפנינו אנו עדים ביום פלו' בחודש פלו' שנת כך וכך ליצירה למניינא דרגילנא ביה במתא פלנית כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלו' להיות בידו לזכות ולראייה. ואחר כך כותבין הכי ואות פלנית דבני חטי ותיבה פלנית דעל המחק ודעל הגרד או רושם אדיותא עם כל הכתו' בזה שריר וקיים. ואחר כך כותבין ולפי שהוצרכנו לאחר כתיבת כל שטר זה לקיים התיבות ואתיות הללו כתבנו שני שיטין אלו להיות כדין שיטה אחרונה. ואחר כך חותמין העדים וזה אינו דבר קצוב אלא שיש להרבות ולמעט בדברים הללו על עניין שהוא השטר רחב או קצר כדי שימשכו דברים הללו שאינן צורכו שלשטר כ(י)די שיטה ומחצה או שני שיטין לרווחא דמילת' להסיר כל חשש ספיקא וזיוף. וזה פי' נכון מצריך שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה. מאי טעמ' אמ' רב עמרם לפי שאין למידין (משעה) [משיטה] אחרונה. תניא הרחיק העדים מן הכת' שני שיטין ר' שבתי משמיה דחזקיה אמ' שני שיטין שאמ' וכו' ואיבעיא להו שני שיטין שאמרו הן ואוירן וכו'. ואיפליגו בה אמוראי וקבע רבי האיי ז"ל כר' אבהו דאמ' ברוך בן לוי בשיטה אחת לחומרא. ואמ' רב לא שנו אלא בין העדים לשטר אבל בין העדים לאשרתא וכו'.
ונשאל רב ניסים ז"ל היכא שיש בגט זכירת זמן שני פעמי' ונקד (כל) [על] אחת מלמעלה או שעבר עליו הקולמוס או שהיה בו טעות ונקד עליו או העביר עליו קולמוס או כל דבר שנכתב בגט שהיא (פסולת) [פוסלת] בגט והיה לו לערער ונמחק או נגרר או העביר עליו קולמוס צריך שיהא מקוים אותו מחק מלמטה כדרך שאר קיומין או לא. וכן אם טעה באותיות ידועות כגון ודן וכת' ודין וכן השאר יש עליו לחוש או לא. וכן אם היו שם האיש ושם האשה בגט נזכרין שתי פעמים ונקד (כל) [על] אחת מהן או העביר עליו קולמוס ונשאר האחר שלם יש לחוש שמא נקראין הן בשני שמות הללו וזה שהעביר עליו קולמוס טעות הוא בו. ואם כת' בגט כל שום שיש לו יש לנו לחוש מזה (ומזה) שהעביר עליו קולמוס או לא. והיכא שלא כת' בגט וכל שום שיש לו ולא כתב נמי וכל שם שיש לה יש לנו לחוש לכך או לא. וכן תיבות הגט שיש בהן חיסור ויתור וכת' [ודין] ודן ונקד (עלו דן) [על ודין] והניח ודן כתיקונו וכן כולן יש לנו לחוש שמא יעמוד בכולן [ויערער] או לא. ואם כן שנחוש לכך וכת' סופר על מה שעבר עליו קולמוס ודין קיומו מלמטה כדגרסי' בתוספת' [פי"א ה"ה] גט שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ואם החזירו מלמטה אפי' מגופו כשר ואם החזירו בו האי גוונא אלא הוא בשיטה אחרונה משום דגרסי' אמ' רבי יוחנן כל המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהון וצריך שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה מאי טעמ' לפי שאין למדין משיטה אחרונה. וזה אנו שואלין צריך שיהא הגט כשאר שטרות שיהא צריך שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה. והא דגרסי' [ק"ס ע"ב] אמ' ר' יוחנן תלוייה מקויימת כשירה מחק פסול אע"פ שמקוים ולא אמ' מחק פסול אלא במקום שריר וקיים וכשיעור שריר וקיים היאך הדין בדבר זה. והשיב על שם הגאונים ז"ל היכא שיש בגט זכירת הזמן שני פעמים ונקד על אחת מהן אין עלינו לחוש בכך וכמו כן מה שיש מן הטעות כגון שנכתבה התיבה שני פעמים ונקד על אחת מהן אין עלינו לחוש בכך. אבל במקומות הידועים כגון שם האיש ושם האשה כגון ששם האשה רחל וכת' רחל ושרה ונקד על שרה ולא כת' בגט וכל שם שיש לה התם ודאי חיישינן שמא שני שמות היו לה ויש לבעל לערער בדבר זה. וכן אם כת' לאיש שני שמות ונקד על אחד מהן ולא [כתב] וכל שום שיש לו יש לחוש לשני שמות. וכן נמי אם היה תנאי כתו' בגט כגון שכת' על מנת כך וכך ונקד עליו התם ודאי יש לחוש שלא נקד עליו אלא שיהא עירעורו עירעור. וכמו כן אם התיבות שיש בהן חיסור ויתור כגון ודין ודן ונקד על ודין והניח ודן וכן כולן ודאי וברור יש לחוש לכל שיבא הבעל לערער ולחוש לעירעורו. ואימתי אנו אומרי' שיש [לחוש] לכל אלו הנזכרים היכא שלא החזירו בקיומו בסוף הגט אבל אם החזירו בסוף הגט כחק כל הקיומין לאו כל כמיניה דבעל לערער בכלום. וכמו כן אם יש שום מחק בגט או שום תלוי והחזירו בסוף הגט הרי זה כשר. וכמו כן אם יש עירבוב מן האותיות אם הוי רישומו ניכר כשר כדגרסי' בתוספת' גט שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר. ואם החזירו מלמטה אפי' מגופו כשר. וכשמחזירו בסוף הגט צריך שלא יהא בשיטה אחרונה כדגרסי' אמר ר' יוחנן המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהון עד אין למידין משיטה אחרונה. והיכא שנופל בגט כך יחזיר ויאמ' גיטא דנן כשר כדת משה וישראל. וכל זו התקנה שאנו אומ' היכא שאינו יכול להחליפו. והיכא נמי שנופל בגט טעות סופר מחמת האותיות שהזכרנו ואמרו לו לבעל שיכתוב אחר (וישבע) [ונשבע] שלא יתן גט אחר אי נמי הלך לו לדרכו למקום שאין עכשיו [סופר] מצוי שיוכל להחליפו לא חיישינן וכשר ולא תהיה האשה עגומה ועגונה על הדרכים הללו שאמרנו לעיל.
ועוד נשאל היכא שנפל בגט חתך או קריעה או מחק ואותיותיו נראות גט הוא או לא, הכי שנינו בבריתא [קס"ח ע"ב] נקרע פסול נתקרע כשר. נקרע קריעה של ב"ד פסול. נמחק או שהרקיב או שנעשה ככברה כשר. נמחק או נטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול לקרות בו כשר ואם לאו פסול. והשיב בודאי כי כן הלכה. וכת' אחד מן המחברין הכי אמ' ר' יצחק בר יוסף אמ' ר' יוחנן כל המחקין כולן וכו'. כל מה שנמחק ונתקן או כל התלויין כגון שכתב בין שיטה לשיטה שכל התלוי הרי הוא כמחק צריך לכתו' קיומיהון ואית דגרסי ודין קיומיהון. ותדע כי הלכה זו בכל שטר קא מיירי שאם יש בו מחק צריך שיקיימנו למטה קודם חתימת העדים דאי לא מקיים ליה חיישינן לזיוף. וצריך שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה מאי טעמ' אמ' רב עמרם לפי שאין למידין משיטה אחרונה דאי הוי מילת' דצריכי בשיטה אחרונה שלשטר אין למידין ממנה לפיכך כותבין [באמצע] (ב)כל העניינין שהן צורך השטר ובשיטה אחרונה שלשטר כתבינן מעניינו ממאי דכתי' לעיל דאע"פ שאין למידין הימנו לא חיישינן דהא כתי' לעיל ולמידין מכל מה שכת' באמצע כמו שאנו רגילין בשטרותינו מה שהיה בפנינו כתבנו וחתמנו. וכן נמי ראינו לרבינו האיי ז"ל כי דבר זה קבלה הוא בידינו כי יש פעמים שאדם מניח ריוח בשטר שיחתום שם זקן או אדם חשוב ויש יכולת ביד המזייף לכתוב שם מה שלא היה ואע"פ שאין הדברים מתחברין יש יכולת לתלות באמצע השטר דבר שלא נהיה ולהחזירו בריוח ההוא ולכתוב ודין קיומיה ואחר כך חתם ידי עדים ולכך תקנו חכמ' שאין למידין משיטה אחרונה. ובזמן שמזדמן לו באמצע השטר דבר שיש בו צורך תלוי משנין את השטר או שכותבין במקום מחק מחזירין אותו בסוף כי יש (שיטה) לשיטה פלנית כך וכך תלוי או דבר שהוא מחוק ומתוקן ומרחיבין דברים כדי שתהא שיטה אחרונה וחצי שיטה כולה פנויה מדבר חידוש. אלו דברי גאון ז"ל שהביא מחבר זה וסמך לדברי הגאון ז"ל. ואנן לעניות דעתין כבר פירשנו לעיל דבר זה פירוש מרווח. ודברי הגאון כך הוא כמו שפירשנו אנו למעלה. ומכל מקום יש לדקדק שחזרת השיטה שהוא מעניינו של שטר לאחר שיחזור כל המחקין הוא ודאי שכן הוא הדין שאלו יפלו קיומי המחקין בשיטה אחרונה והיינו מקיימין אותן מאותה שיטה אחרונה איכא למיחש לזיוף דשמא לא היה שם מחק כלל והוא מחק בשטר זה מה שרצה והעדים הרחיקו שיטה אחת וחתמו ובא הוא וכת' באותה שיטה ודין קיומיהון נמצא הזיוף כמו שרצה אבל ודאי כשאנו מצריכין להחזיר שיטה אחרונה מעניינו שלשטר לאחר שיטת ודין קיומיהון ליכא למיחש לזיופא והוה ליה ודין קיומיהון בשיטה שלמעלה משיטה אחרונה וכן הלכה.
<h2>דף קסב:</h2>
איבעיא להו שיטה ומחצה מהו. ת"ש הרחיק את העדים וכו'. ת"ש מבריתא אחרת שלא הזכיר שם שיטה אחת כלל ולא תמצא בהקושיא מרישא לסופא דתני הרחיק שני שיטין מן הכת' פסול פחות משני שיטין כשר. ופחות זהו שיטה ומחצה אלמ' שיטה ומחצה כשר. והכין אסקה ר"ח ז"ל דשיטה ומחצה כשר. ויש לדקדק מאחר שהוא כשר [למה] צריך להחזיר מעניינו שלשטר עד כדי שיטה ומחצה לאחר ודין קיומיהון. וכן נמי חזינא לאחד מרבוותא שהכשיר שיטה ומחצה.
תשלום התוספתא [ב"ב קס"ב ע"ב]. הי' ד' או ה' עדים חתומין על השטר ונמצאו ב' הראשונים קרובין או פסולין תתקיים עדות בשאר. מסייע ליה לחזקיה וכו'. ומה שנהגו השתא בכתובות שחותמין החתנים קודם חתימת העדים, על דבר זה סמכו לפי שהוא מקום שאפי' חתמו קרובין או פסולין כשר, דמילהו בקרובין כשר. ויש נמי מי שאומ' דאפי' בשטר חוב אם יכתוב הלוה קודם חתימת עדים אין עלינו בכך כי משום כתב יד הוא הדבר שאם לא ימצא עדים שיעידו על חתימתן יטעון המלוה ויאמ' לא זו היא חתימתך. ועל הא מילתא דאמור דהיו ד' או ה' עדים חתומין על השטר ונמצאו ב' הראשונים קרובין או פסולין נשאל רבינו האיי ז"ל ומסקנא דתשובה שהביא ראייה מהא דאמרי [מכות ו' ע"א] למחזי אתיתון או לאסהודי אתיתון אי אמרי לאסהודי (אתיתון) [אתינן] נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה משום דאיצטריף כשר בהדי פסול. אבל אמרי למיחזי אתינן מה יעשו וכו'. פיר' כיון דלאו בהדיה אתא לא מיפסיל. ולפום הכין עדות שטר כל היכא דאיתברר לן בסהדי אחריני דחתם פסול [ברישא] אי נמי חתם על מנת דחתים פסול לא שנא פסול ברישא ולא שנא פסול באמצע ולא שנא פסול בסוף שטר פסול הוא ואע"ג דקא מסהיד ביה על פה לקיומיה אבל אי לא ידעינן היכא חתמו ואית בשטרא כשרים ופסולים חזינן אם חתום פסול ברישא תלינן ואמרינן דהא רווחא שבק למאן דקשיש מיניה ולא ידע דפסול חתים וחתם פסול שלא מדעתיה דכשר ומכשרינן ליה לשטרא. אי נמי חתם פסול בסוף תלינן ואמרי' דילמ' כשרין חתמו כדרכיהון ואתא פסול וחתם בסוף שלא מדעתם ושטר כשר הוא ובהא מילתא הוא דקתני היו ד' או ה' עדים חתומין בשטר ונמצאו ב' הראשונים קרובין או פסולין תתקיים עידות בשאר ואמ' עלה מסייע ליה לחזקיה דאמ' מילהו בקרובים כשר אלמ' או קרובין בתחילה או קרובין בסוף כשר. אבל חתומין (סיגורין) [סירוגין] כשר ופסול וכשר שנמצא פסול באמצע לא ידעינן היכי חתמו אי אכוונו כשרים למיהוי בהדי פסול או לא. סתמה דהדין שטרא דלא מתקיים בחתמות ידיהון דכשרים וכמאן דאיצטריף פסול בהדייהו חשיב. והני מילי היכא דליכא קמי חתמות ידיה דפסול שני עדים רצופין [אבל איכא קמי חתמות ידיה דפסול שני עדים כשרים רצופין] אע"ג דאית בתר פסול כשרים לא מיתרעי ראשונים משום אחרונים ומקיימין העדות בכשרים הראשונים. וכל מאי דאמרינן בהאי שטרא דלא ידעינן מאן חתים ברישא ומאן חתם בתריה היכא דלא אתו עדים ואסהידו על פה אבל אתו כשרים ואסהידו על פה ואמ' דלא אכוונו למחתם עם פסולין ולא הוו ידעי דאיכא פסול חתים תתקיים בהן [העדות] ומקרע ההוא שטרא וכותבין שטר אחר.
<h2>דף קסג.</h2>
ואמ' ר' שבתי משמיה דחזקיה שני שיטין שאמ' בכת' ידי עדים ולא בכת' ידי סופר מאי טעמ' כל דמסייף [דמזייף] לאו לגבי ספרא אזיל כי ספר מתא אינו חשוד על כך אלא אזיל לגבי שאר אינשי דעלמ' שהן מגדילין אותיותיהן וצריכין מקום רחב יותר מן הסופר. ואמ' חזקיה כגון לך לך זה על גב זה דהאי בריוח הויאן. וכי האי גוונא בכת' ידי עדים נמצא שאם הניח שני שיטין בכת' ידי סופר שאינן כשיעור לך לך זה על גב זה עם אויריהן אין זה פסול. ויש לך לדקדק שאם אתה (נמצא) [מוצא] שני שיטין מצומצמין באחרונה משונין מכת' ידי סופר כיון שאנו מכשירין להניח חלק בכת' ידי סופר הוה ליה כשיטה ומחצה ממרווח אשר הכשרנו להניח וכשם שאין למידין משיטה ומחצה כך אין למידין משני שיטין אחרונים שהן מצומצמין שהן כשיעור שני שיטין מכתיבת ידי סופר. ודקדוק זה לפי מה שהדעת נוטה ועוד יש לדקדק ממה שאמרנו בכתב ידי עדים ולא בכת' ידי סופר כל היכא דאותה שיטה אחרונה אינה משונה מכתב ידי סופר אין לחוש לזיוף מאחר שאנו מחזיקין את הסופר שאינו (מזויף) [מזייף]. רב חייא משמיה דעולא אמ' כגון למד וכף בשני שיטין אלמ' קסבר שני שיטין ושלשה אוירין. ור' אבהו אמ' כגון ברוך בן לוי בשיטה אחת אם הניח כאותו שיעור הוי פסול אלמ' קסבר שיטה אחת ושני אוירין כי כשאמ' שני שיטין פסולין שני אוירין בשיטה אחת רצה לומ'. וקבע רבינו האיי ז"ל כר' אבהו לפי שהוא להחמיר. ואם תאמר והלא בכתב ידי עדים קבענו לעיל שהוא מרווח. תדע דשיטה אחת ושני אוירין כעניין למד וכף כיון שאויר גדול לגובה הלמד ולאורך כרעי הכף הרי שיעורו נמי כשיעור שני שיטין דכת' ידי עדים.
אמ' רב לא שנו אלא בין עדים לשטר אבל בין עדים לאשרתא אפי' טובא נמי כשר. מאי שנא בין העדים וכו' דמטייט ליה כלומ' באי זה עניין אמרנו בין העדים לאשרת' אפי' [טובא] נמי כשר כגון דמטייט ליה, שבאותו אויר יעשה בו ציורין ציורין שלא יניחנו חלק שיוכל לזייף בו. והכי קאמ' אי מטייט ליה אפי' יותר משני שיטין כשר מה שאין כן בין שטר לעדים [אע"ג] דמטייט ליה לעולם שני שיטין פסול דאמרי' סהדי אטיוטא הוא דחתימי דפעמים שאדם עושה ציור וחותם שמו על הציור כדי שידעו שהוא עשאו. ותדע שיש בני אדם שעושין סימניות וציורין בינן ובין חבריהן ומתנין ביניהן ואמ' כשיגיע לידך סימן פלו' או ציור זה ותראה עדים חתומין עליו תדע שאני עשיתיו ותשלח לי מה שיש לי ביני לבינך. ועל כגון הא גרסינן [ב"ק ק"ד ע"ב] אין משלחין מעות בדיוקני ואפי' עדים חתומין עליה. ומשום הכי אמ' דילמ' אטיוטא הוא דחתימי שפעמים שאדם מוצא טיוטא שנשתלחה לחבירו ונמצא בה חלק מלמעלה מן הטיוטא וזייף עליו מה שאין כן בב"ד דבי דינא אטיוטא לא חתימי דנהי דמזדקקי עדים וחתימי אטיוטא אבל ב"ד לא מזדקקי לחתם אטיוטא לפי שמפחיתין את עצמן בכך. ור' יוחנן אמ' לא שנו אלא בין העדים לשטר אבל בין העדים לאשרת' אפי' שיטה אחת פסול דדילמ' כתיב הוא ועדיו בשיטה אחת וקסבר שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר. אבל רב היה מכשיר בכל מקום פחות משני שיטין ויש מקום כמו בין העדים לאשרת' אפי' שיטה אחת פסול דקסבר שטר הבא הוא ועידיו בשיטה אחת כשר. ואם תאמר לר' יוחנן הא אין למידין משיטה אחרונה ושטר הבא הוא ועידיו בשיטה אחת יהא דינו כשיטה אחרונה. תדע כי לא אמרנו אין למידין משיטה אחרונה אלא בשטר שהוא גדול ויש בו שיטין הרבה דאי' למימ' רווחא שבק הכי אבל היכא שהוא קטן כל כך שאין בו אלא שיעור שיטה אחת הרי הוא כשר דאנן לא מחזקינן כל השטר פסול דאם כן אין לדבר סוף אלא חצי שיטה ודאי מחזקינן בכשרות דהוה ליה חצי שיטה בעיקרו שלשטר כשאר מקומות שאין אנו פוסלין עיקרו בשאר מקומות אלא השיטה אחרונה שבו משום דאיכא למימר רווחא שבקו הילכך כל היכא שהוא ועדיו בשיטה אחת הכל בחצי שיטה פני השטר ובאידך חצי השיטה היו חותמין העדים וחצי שיטה הא אמרינן בחזקת כשרות היא עומדת ומשום הכי שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר. כל כי האי גוונא אין מקיימין אותם מן העדים שלמטה אלא מן העדים שלמעלה. ואם תאמ' בין העדים לאשרת' נמי למה אנו פוסלין שיטה אחת דדילמ' כתי' הוא ועידיו בשיטה אחת וחתימי דייני באשרת' ליהוי כשר ונימא כל כי האי גוונא לא נקיים אותו מן האשרת' אלא מן העדים שבו. תדע דדבר הזה אי אפשר לאומרו דנהי דעדים ועדים תוכל לומ' אין מקיימין אותו מן העדים שלמטה אלא מן העדים שלמעלה. אבל דיינין בהדי עדים איך תוכל לומר אין מקיימין אותו מן הדיינין שבו הא משום הכי עבדינן אשרת' דדייני כדי שלא יהא צריך לעדות העדים לעולם דאם כן מה כח ב"ד יפה. ופסק ר"ח ז"ל דהלכה כר' יוחנן דאמ' בין העדים לאשרת' אפי' שיטה אחת פסול. וכן נמי מצינו לרבי' האיי גאון ז"ל כיון דקיימ' לן דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן הכא נמי הלכה כר' יוחנן.
<h2>דף קסד.</h2>
גופא שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. ואם תאמ' חוזר ומוחק שלא יגע בעדים כלל אלא ימחוק את השטר פעם אחרת ויכת' שם מה שירצה ומכל מקום יהא הוא ועדיו על המחק. ומתרץ אינו דומה (ל)נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים דכיון שמקום העדים אינו נמחק אלא פעם אחת והשטר יהא נמחק שני פעמים יהא ניכר טובא. ועוד הקשינו היכא שהשטר מחוק פעם אחת על פני כולו ורוצה להוליכו אצל הסופר שיכתו' שם את השטר וכוון מקום עדים היכא יחתומו (ושדיוטא) [ושדי דיוטא] במקום עדים ומחיק ליה פעם שנייה זולתי המחק הראשון ונמצא שיהא מחוק מקום העדים ב' פעמים ויוליכנו אצל הסופר ויכתוב שם את השטר והדר מחיק ליה לשטר פעם שנייה והוה ליה אידי ואידי נמחק ב' פעמים אמ' אביי קסבר רב אין העדים חותמין על שטר מחוק אלא אם כן נמחק בפניהן. מיתיבי הוא על הנייר ועידיו על המחק כשר דהא ליכא למיחש שיזייף בשטר כלום. ובאיזה עניין תמצא דבר זה כגון שהביא מגילה והביא עדים ובמקום הראוי לחתימת העדים היה כתו' שום דבר ומחק אותו בפניהם לפי שאינן יכולין לחתום אלא אם כן נמחק ונשאר הנייר למעלה מן המחק וכת' בו את השטר. ואמאי ליחוש דילמ' מחיק ליה לשטרא וכתיב מאי דבעי והוה ליה אידי ואידי נמחק פעם אחת. אלא לאו מדקתני בהו הברייתא דהוא על הנייר ועידיו על המחק כשר ש"מ דשטר הבא הוא ועידיו על המחק פסול וכיון שהוא עיקר בידינו שהוא פסול ליכא למיחש שיבא לעשות כן שאם יעשה כן יפסל וקשיא לרב דאמ' כשר. ותירץ רב לעולם שטר הבא [הוא] ועידיו על המחק כשר וליכא למיחש מה שחששת וכו' שמעתא. ומסקנא אמ' ר' ירמיה חוששין לב"ד טועין דכי משהינן ליה למחקא דעידים כשיעור שנשהא השטר עד שעת המחיקה שלמקום העדים לא מדכרי בי דינא צורתא (דמסקא) [דמחקא] דשטרא היכי הוה בשעה שנמחק מקום העדים. וחזינן לחד מרבוותא דפסק כרב דאמ' שטר הבא הוא ועידיו על המחק כשר וכן נמי כתב הגאון ר' יצחק ז"ל דהלכה כרב.
